פסק-דין בתיק ת"א 16816-01-09

התובעת היא הבעלים של חלקות 1,12,22,30,31,32,35 וכן חלק מחלקות 29,33,34,40,41, גוש 18002, זאת על פי הסכם רכישה אשר נחתם עם חברת עמידר ביום 7.10.10, ועל פי אישור זכויות מיום 1.4.09.

הנתבע הינו דייר מוגן בדירה בת 6 חדרים, זאת על פי חוזה דיירות מוגנת ותשריט.

טענות התובעת:

א.         השתלטות על מקרקעין בשטח של כ-128 מ"ר הנמצאים בחלקה 30, ריצופם ותפיסת החזקה בהם. הנתבע ו/או מי מטעמו השתלט על המקרקעין, משתמש בהם לצורך חניית כלי רכב  ואחסנת ציוד, תוך שהוא מונע את הגישה אליהם לאחר שסגר את הכניסה למקרקעין בשער.

ב.         השתלטות על מקרקעין בשטח של כ-92 מ"ר הנמצאים בחלקה 31. הנתבע ו/או מי מטעמו השתלט על המקרקעין ומשתמש בהם לאחסנה.

ג.          הנתבע בנה מחסן במפלס הכניסה לדירה. כמו כן, השתלט הנתבע על מחסן הנמצא בחלקה 31 (בשטח של 13.44 מ"ר מסומן בירוק בתשריט), ובנוסף יצר מחסן נוסף בעליית הגג וזאת לאחר שביצע קירוי של הגג באסבסט. שלושת המחסנים הנ"ל אינם חלק מחוזה השכירות, הנתבע לא שילם ולא משלם בגינם והשימוש בהם ו/או בנייתם מהווים הפרה של חוזה השכירות.

טענות הנתבע:

הנתבע הציג בסיכומיו כי השאלה שבמחלוקת בתיק דנן היא מעמדו של הנתבע המחזיק בשתי חצרות ושני מחסנים סביב הדירה הנ"ל. לטענת התובעת,  הנתבע הוא משיג גבול. ולפיכך, יש לפנותו הן מהדירה והן משתי החצרות ושני המחסנים הנ"ל.

אקדים את המאוחר ואומר כי בסיכומיו אכן הניח ב"כ התובעת כי זו התוצאה אליה יגיע בית המשפט, בתיקונים קלים

באשר למעמדו של הנתבע - 

התובעת טוענת כי אף אם הנתבע הוא בר רשות במחסנים ובחצרות הנ"ל הרי רשות זו בוטלה בהודעה שניתנה לנתבע על ידי התובעת עם הגשת התביעה דנן נגדו. הנתבע לעומת זאת טוען, כי הוא לא משיג גבול, אלא בר רשות. לטענתו, הוא משתמש בחצרים ובמחסנים הנ"ל מאז שרכש זכויות דיירות מוגנת בהסכמה מעמידר.

עוד טוען הנתבע כי הרשות להשתמש בחצרים והמחסנים הנ"ל היא בלתי הדירה ושורת הצדק מחייבת ליטול מהתובעת את הזכות לבטלה.

דיון והכרעה:

אתחיל מהסיפא של דבריי, ואנמקם בהמשך:

סבורני כי הצדק עם התובעת. כל טענותיו של הנתבע הינן טענות אשר אין לקבלן לא מבחינת הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט ולא מבחינה משפטית.

ניתוח העדויות:

אכן כפי שציין ב"כ התובעת, תצהיר הנתבע נכתב בשפה נאה ויפה, אך סבורני כפי שהסתבר במהלך החקירה הנגדית שהנתבע בוודאי אינו בקיא די הצורך בדברים אשר נאמרו שם.

העד מר גרזוזי - נקבע על ידי  מפורשות כי מדובר בעדות מפי השמועה.

ההיסטוריה העובדתית אינה ידועה לו, ככל שהדבר קשור בתובענה זו,  התבסס על מה שהנתבע סיפר לו.  וכן "חקירה של האיש"? דווקא מעדותו של מר גרזוזי ניתן להסיק כי הנתבע אינו דובר אמת. הנתבע הצהיר והעיד כי ביצע את כל העבודות, קרי, השתלטות על כל המחסנים לפני 30 שנה וליתר דיוק בשנת 1983 בסמוך לאחר חתימת החוזה.